|
נולדה בשנת 1982, ומאז השתנתה השקפת עולמה.
לא עוד נפש קוסמית-אנרגטית-נצחית, אלא אדם ממן
נקבה בעולם ההפכפך והחצוי של המציאות.
דבר זה עורר סימני שאלה גדולים ונוקבים, היא מעדה
עליהם וקבלה מכה חזקה בברך ובשאר מקומות.
נפלה ומעדה שוב ושוב, עד שהבינה כי אולי יש משהו
חשוב בכל הנפילות האלו. מה? אין לה מושג.
אבל כדי לעדן את השהייה בבור הסגור והאפל של
הדכאון,
ולהפוך אותו לעמק רחב ידיים של עצב נוגה וחולף,
התחילה לכתוב. והיא עדיין כותבת,
לשני כיוונים:
פנימה, כדי להעמיק את הראיה.
למעלה, כדי לא לשקוע בכל זה.
נא לא לכעוס על שימוש יתר בגוף ראשון בסיפורים,
וחרוזים-בשירים.
תגובות של תמיכה או אי-תמיכה, יתקבלו ב-ב-ר-כ-ה.
והטוב לא יהיה מאולץ, והרע לא יהיה כפוי עלי, אני אהיה.
|
מה זו שעה לעומת חיים שלמים,
זורקת לפח שעה חצי אכולה, עטופה בנייר.
מה זו שעה לעומת חיים שלמים או שבוע או דקה.
|
כשתחזור אני רוצה להיות תפוסה.
לא חשוב כמעט עם מי, העיקר שתחזור ותראה שלט "תפוס".
|
"אמא! יש ילדה גדולה עם משקפיים על הנדנדה שלי!" נשמע קול דקיק
מאחורי. שלא כרגיל, איני טורחת להתחשב ולפנות את הנדנדה לטובת
בעליה החוקיים.
"לא נורא חמודי", לוחשת אמו, "מחר כשנחזור היא כבר לא תהיה שם"
|
אף אחד לא עמד והסתכל עליו או אמר "כל הכבוד, אסף שרת. עשית את
הצעד הראשון של חייך החדשים. קבל מדליה זו כהוקרה".
|
מכתביך אלי,
שלוש שנים אחרי
|
עוקבת אחר קיומך, אחות
דרך חשבונות הטלפון
|
שוב מכתב אהבה מכוסה לבבות
מלאכים דמיוניים חורצים לי לשון אדומה...
חיים בצל האהבה.
|
חודי שריונך
מדממים אותי בשקט
|
אז בואו, תרביצו איזו מקלחת.
סעו באוטובוסים, איזה ערבי
יקלל אתכם ותזיעו מבתי השחי
|
מנקודת מבט מפוכחת,
מביטה על חבורת תל אביבים
בפאב דחוס, בסוף הלילה
|
העונה הזו עוברת עלי
כחומר - חושף - דיו - סתרים
שולה מתוכי את מהותי
מלבישה אותי בעומק רגשותי
|
כמו להיות סבורה שאני
אוהבת
|
כמה עוד דמעות
אוכל לעצום?
|
הריק הגדול של אין אתה
שאב אותי אחרי החוסר
כמו אפקט יניקה של
ספינה טובעת
|
מילות המדבר שלך
מתוות נחלים בגופי
|
חום-הגוף נמזג אל
האוויר כמו יין
|
כי תמונות עוברות עליה כמו רכבת
על עלה יבש
|
לפעמים הזעם מכה חזק
ואני לא מתנגדת.
|
(צריכה לגנוב
מברשת שיניים משומשת
כדי להכניס- אינטימית
אותך
אל חיי).
|
מנה אהבה - מנה פחד
מנה אוכל - מנה רעב
|
ברוב חכמה
ממלאת פלפלים ורודים
בחלומות
|
ה ה ת ר ח ב ו ת שגורם לי לבך
... ציפורים באור ...
|
מרחוק עוברים הכוכבים
ואנחנו "נעים לא נעים"
|
תזוזה קלה בצווארי ואני מושלמת
יודעת לשקוע
אל מקום שקוראים לו פנימה.
|
לילה פזור מחשבות
ברדיו טנגו של חצות ודם
שעון סופר דקות של זמן אחר
לוחש תיק תק תיק תק רדום
|
אסיר את ידי מעיניי
להביט בכוכבים
|
כותבת לעצמי הערה מוכרת, כבדרך אגב, חיי למען הפשטות, דעי
לשמור בלב כל רגע שנודף ממנו ניחוח הקסם הפשוט.
לפעמים מותר רק להקשיב, ושלא כמו בין אנשים, את לא אשמה או
חסרת בינה.
|
אל תסיח את דעתך, אל תצא לטיול, אל תאכל או תחפש חברת אנשים
רוצה לחיות על אמת, תמות. זה פשוט.
הקשב למנגינה העצובה ביותר,המתוקה ביותר, זו שקיימת כדי לגרום
לך ייסורים.
כבה את האורות והדלק נר. עשה את זה בכוונה.
|
אמרו לי שהרבה שלדים שוכבים עכשיו מתחת לאדמה, חוזרים לאיטם אל
העפר שממנו נבראו.
אבל הם בסדר עם עצמם, השלדים האלה, כי לפני שהפכו לכאלה הם
ריחפו, לפחות לכמה רגעים, בין עננים סגולים, והסתכלו מלמעלה על
כולם.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
